<h1>האגודה — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[יבמות ל"ט ע"ב] תנן בבכורות מצות יבום קודמת למצות חליצה. ועכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה מצות חליצה קודמת. ומסיק לומר דחזרו לומר מצות יבום קודמת ופריך איכשור דרי, ומשני מעיקרא סברי כאבא שאול ולבסוף כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי וכו'. אמר רב אין כופין כי אתי לקמיה דרב אמר ליה אי ניחא לך יבם אי ניחא לך חלוץ וכן אתקין רב יהודה בגיטא דחליצה. פסק האלפס ובשאלתות ורשב"ם דמצות יבום קודמת וכן מצאתי בתשובת הגאונים. ואי מרדה לית לה כתובה אלא ניזונת. וגם רבינו יב"א פסק כן. אבל רבינו חננאל ורש"י ורבינו תם פסקו דמצות חליצה קודמת. ואפילו הכי אי ניחא לתרוייהו ליבם כסתם משנה דבכורות יעשו. ופירש רש"י אם לא תרצה להתיבם ונתנה אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ. ואם אין יכולין להטעותו כייפי' ליה וחולץ ובספ' התרומ' כתב מטעינן ליה היא תתן לך מאתים זוז ובשביל זה אינה חייבת ליתן ואם אינם יכולים להטעותו לא כייפינן ליה לחלוץ [אא"כ הוא מאותם שכופין להוציא, לא מיבעי אם אין ליבם אשה דלא כייפינן ליה לחלוץ אלא] אפילו אם יש לו אשה כבר ואמרינן בפרק הבא על יבמתו [ס"ה ע"א] הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. וגם חרם במקומינו שלא ישא שתי נשים אפילו הכי אין כופין אותו לחלוץ. וכן כתב רבינו אבי"ה דאין כופין לחלוץ. תוספתא [פ"ב ה"ד] והאלפסי הביא בפרק קמא עקרה וזקינה ושאר כל הנשים או חולצות או מתייבמות משם כפו דודתו של רבינו מנחם ליתן ממון ליבמה כדי לחלוץ ואף כי היתה זקינה והם תבעוה ליבם והיה להם נשים עיין בספר אבי"ה ונמצא בתשוב' גאון יבם שירצה ליבם לשם נוי לשם אישות הרשות בידו דקיימא לן כחזרו לומר דרבנן יבמה יבא עליה מכל מקום עיין בספר אבי"ה.
<h2>דף יז:</h2>
[יבמות כ"ח ע"א] לא סתם לן תנא כרבי יוסי הגלילי דאמר איפשר לצמצם. פר"י פרק קמא דעירובין [ה' ע"ב] קיימא לן דבידי אדם איפשר לצמצם ופרק בתרא דבכורות [ס' ע"ב] משמע דאית ליה לרבא דבידי שמי' נמי אית ליה איפשר לצמצ'.
<h2>דף כ:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה [וצרתה] למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך (וצרתה) הרי זו לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. היתה לה חמות אינה חוששת. יצתה מליאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת. אלא מחוורתא מתניתין רבי מאיר דחייש למיעוט. פר"י לא קיימא לן כרבי מאיר בהא אף על גב דסתם מתני' כוותיה מדפריך (בריש החולץ) [בפ"ק דחולין (י"א ע"ב)] ורבי מאיר היכי אכיל (כישרא) [בישרא] ולעניין חלב לפטור מן הבכורה אם קנה בהמה חולבת וילדה אצלו עיין פ"ק דחולין ומסכת בכורות פרק הלוקח בהמה [כ"ד ע"א] ורבינו תם פירש דהלכה כרבי מאיר בהא [כיון] דאיכא חזקה בהדי המיעוט.
<h2>דף כד.</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה [וצרתה] למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך (וצרתה) הרי זו לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. היתה לה חמות אינה חוששת. יצתה מליאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת. אלא מחוורתא מתניתין רבי מאיר דחייש למיעוט. פר"י לא קיימא לן כרבי מאיר בהא אף על גב דסתם מתני' כוותיה מדפריך (בריש החולץ) [בפ"ק דחולין (י"א ע"ב)] ורבי מאיר היכי אכיל (כישרא) [בישרא] ולעניין חלב לפטור מן הבכורה אם קנה בהמה חולבת וילדה אצלו עיין פ"ק דחולין ומסכת בכורות פרק הלוקח בהמה [כ"ד ע"א] ורבינו תם פירש דהלכה כרבי מאיר בהא [כיון] דאיכא חזקה בהדי המיעוט.
<h2>דף לא.</h2>
[יבמות כ"ה ע"ב] החכם שאסר אשה בנדר לא ישאנה מפני שהוא יחיד וחיישינן לחשדה. מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין. ולאו דווקא תלת אלא אפילו בי תרי דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה פר"י אף על גב דשרי מכל מקום בעל נפש יתרחק מזה דתניא פרק אילו טריפות [מ"ד ע"ב] דן את הדין וכן העדים (שהעדים) [שהעידו] רשאין ליקח אבל אמרו חכמי' הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. מפני שהוא בית דין קא משמע לן דמיאון בשלשה ואם כנס אינו מוציא.
<h2>דף לח:</h2>
[יבמות ע"ז ע"א] כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו אם לאו אין שומעין לו. אמר רבינו תם דווקא היכא דהוא נוגע בדבר כגון עמשא שהיה צריך לאותה הוראה. אבל אם אינו נוגע בדבר שומעין לו אפילו אם לא אמרו אלא לאחר מעשה.
<h2>דף מב:</h2>
[יבמות ע"ט ע"ב] העיד רבי יהושע על בן מנוסת שהיה סריס אדם בירושלים ויבמו את אשתו כדי לקיים דברי רבי עקיבא. היכי דמי סריס חמה כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה.
[יבמות פ' ע"ב] הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן האיילונית לא חולצת ולא מתייבמת וכו'. תנו רבנן איזהו סריס כל שהוא בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות הרי הוא כסריס לכל דבר. סימני סריס אין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק רבי שמעון בן גמליאל אומר כל שאין מי רגליו מעלין רתיחה. ויש אומרים כל המטיל מים ואינו עושה כיפה. ויש אומרים כל שאין מי רגליו מחמיצין, ואחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל. רשב"א אמר כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. וכל ששכבת זרעו דיהה. סימני סריס (רב) רב אמר עד שיהיו כולן רבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן וכי פליגי בשלא הביא שערות בזקן. אבל אייתי שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי עד שיהיו (כ)כולן. והלכה כרבי יוחנן. פר"י הא דבעינן לעיל שיהא סימני סריס משנולד היינו להחשב סריס ודאי אבל ספק הוי אפילו לא היו משנולד. וכן פירש רשב"ם פרק יוצא דופן [מ"ז ע"ב] כי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה עד רוב שנותיו מכאן ואילך הוי גדול ודאי וסריס ודאי אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן תשעה מעשרים עד רוב שנותיו ואם הביא שערות מעשרים קודם רוב שנותיו הוי גדול ולא סריס. פריך ר"י הא דאמרי' לעיל בן עשרים ולא הביא שערות יביאו ראייה הא הביא שערות קודם כ' לא חשיב ודאי סריס אף על פי שיש לו סימני סריס ואם כן מאי קאמר עד שיהו כולן לא יועילו כיון שהביא שתי שערות בזקן. ונראה דשערות דזקן אין מועילין לדין הבאת שתי שערות. אף על גב דבכל שאר מקומות בגוף מועילין. והא דאמרינן יש לו זקן פירוש נתמלא זקנו. סימני איילונית לקמן בסימן צ"א.
<h2>דף מו:</h2>
[יבמות ק"כ ע"א] אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנים בגופו וכליו ואין מעידין אלא עד שלשה ימים. פירש רבינו תם דווקא כשיש פרצוף [פנים] עם החוטם ואינו מכיר הגוף אין מעידין אחר שלשה ימים אבל אם כל גופו שלם אפילו אין כאן (אלא) פדחת וחוטם ניכר הוא על ידי סימני הגוף ועוד דווקא בסימנים קאמר הכא אבל על ידי טביעת עין ניכר היטב כיון שיש שם כל גופו אפילו אחר כמה ימים. וקשה לר"י דאמרינן במדרש הרוגי מלכות הושיבו שומרים עליהן שלשה ימים כדי שלא יתירו נשותיהן משמ' דלאחר שלשה אין מעידין. ויש לומר דהתם כיון שמרובים בפצעים ובחבורות. אבל היכא דמכירין אותם מעידין. תנו רבנן פדחת בלא פרצוף ופרצוף בלא פדחת אין מעידין, עד שיהיו שניהם עם החוטם. אין מעידים על השומא. רבי אליעזר בן דהבא אומר מעידין על השומא.
פסק רב אלפס פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה. ומסתברא דפסול מן התורה כשר למסיח לפי תומו.
[יבמות קכ"ב ע"א] אמר רבי יעקב כשירדתי לנהרדעי כו'. כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד והוחזקו להיו' משיאין ע"פ אשה ע"פ עבד ושפחה.
<h2>דף מז.</h2>
[יבמות ס"ב ע"א] היו לו בנים בגיותו ונתגייר רבי יוחנן אומר קיים פריה ורביה ור"ל אומר לא קיים פריה ורביה ואזדא לטעמיה היו לו בנים בגיותו ונתגיי' רבי יוחנן אומר אין לו בכור לנחלה וכו' והילכתא כרבי יוחנן. הכל מודים בעבד שאין לו חייס.
<h2>דף מט.</h2>
[יבמות ל"ו ע"ב] איתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת. ורב שרביא אמר זו וזו חולצת וקיימא לן כרבינא דלא מפסדינן לה מכהן וכל שכן אם נשא. פירש ר"י גרסינן בתוך שלשים דפרק יש בכור [מ"ט ע"א] גרסינן יום שלשים כשל לפניו ומה לי יום שלשים מה לי תוך שלשים. ובהלכות גדולות כתוב דיום שלשים אפילו פיהק [ומת] לרבנן לא הוי נפל, וזה החילוק בין תוך שלשי' ליום שלשים לעניין אבילות עיין פרק רבי אליעזר דמילה [קל"ו ע"א].
<h2>דף ס:</h2>
[יבמות כ"ח ע"א] לא סתם לן תנא כרבי יוסי הגלילי דאמר איפשר לצמצם. פר"י פרק קמא דעירובין [ה' ע"ב] קיימא לן דבידי אדם איפשר לצמצם ופרק בתרא דבכורות [ס' ע"ב] משמע דאית ליה לרבא דבידי שמי' נמי אית ליה איפשר לצמצ'.
